היום הראשון של פסח הוא ב15 בניסן. התורה מספרת לנו זאת בספר שמות לפרק י"ב פסוק כ"ט של יציאת מצרים, קרא זאת בהקשר זה, כי בחצות ליל ה15, ה' הרג את בכור מצרים. ודאי הייתה פעילות רבה באותו לילה. נאמר לנו בפסוק ל"א כי פרעה קרא אל משה ואהרן בלילה ואמר להם לעזוב את מצרים עם עם בני ישראל. נאמר לנו בפסוק ל"ג כי המצרים - המילה העברית "מצרים" - דחקו בבני ישראל – המלה שמשה עבור המילה "עם" לעזוב. הזירוז הזה לא נאמר במפורש על התרחשות בלילה, אבל נראה שההקשר מצביע על כך פרעה והמצרים ודאי היו צריכים לדון בדחיפות במהלך הלילה, ובני ישראל, בעודם סגורים במגוריהם (פסוק כ"ב), ודאי היו להם הרבה מה לעשות.שמתי לב לפני כמה שנים שהירח מלא בליל 15 ניסן - עובדה שלא נזכרה בתורה או בכל אחד מהפרשנויות שלנו עד כמה שידוע לי. כמובן, הירח המלא סיפק אור נחוץ כדי לסייע בפעילויות הדרמטיות של הלילה, ואפילו במידה מסוימת כדי לספק אור למגוריהם של בני ישראל. כאשר שופט מוצא ראיה שאף אחד מהצדדים לא הזכיר, אך היא מתיישבת עם הגרסה של אחד מהם, הוא עשוי לייחס חשיבות רבה לממצא זה. אני עושה כך. עבורי, העובדה שהירח היה מלא בליל 15 ניסן היא עדות רבת עוצמה התומכת בתיאור המקראי. י
אחר כך
תשומת הלב שלי נמשכה אל דברים ט"ו ,פסוק א', שם קובע משה כי הקב"ה הוציא את בני ישראל ממצרים בלילה. זה הוביל את הבדיקות שלי שוב לספר שמות י"ב פסוק כ"ב, אליו אני מתייחס בתובנה 13, שבו משה מורה לבני ישראל לא לעזוב את ביתם "עד בוקר". עד עכשיו התייחסתי ל"בוקר" עם "שחר" או "צאת החמה".אולי זה לא נכון, ואולי "בוקר" פירושו פשוט "אחרי חצות" - כמה נפוצים ביטויים כמו: "לא ישנתי מאז השעה אחת בבוקר". חשוב לציין, שהכתוב בספר שמות י"ב פסוק כ"ב אינו משתמש במילים כאלה כמו "צאת החמה" או "שחר".גם באופן משמעותי, הקב"ה אומר למשה ואהרון כי על העם לשחוט כבש בעת הדמדומים, ולאכול אותו בלילה עם לחם המצות והמרורים, ו-"מתניכם חגורים, נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אותו בחיפזון פסח הוא לה' " (שמות י"ב פסוקים ח'-י"א)הרושם שהטקסט יוצר הוא שהם היו מוכנים לעזוב את מצרים זמן קצר לאחר האכילה, אבל כמובן, אחרי ההרג של הבכור בחצות. הם נאלצו לעזוב בחופזה, וכי הם עזבו עוד כשהיה עדיין לילה, עולה בקנה אחד עם יציאת מצרים שמות י"ב פסוקים ל"א-ל"ד קובעים כי (א) פרעה קרא למשה ואהרון בלילה, ואמר להם שהם ובני ישראל צריכים "ללכת"; (ב) "ותחזק מצרים על העם, למהר לשלחם מן הארץ ו (ג) "וישא העם את בצקו בטרם יחמץ" ...מכאן נובע כי שמות פרק י"ב פסוק כ"ב ודברים ט"ז פסוק א' מסכימים על בסיס הטענה שהם עזבו בלילה.המחקר שלי הוביל אותי לבמדבר כ"ג פסוק ג' שבו נאמר כי "בחודש הראשון בחמישה עשר יום לחודש הראשון ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים" " קרבן הפסח התרחש בשעת בין הערביים ביום י"ד בניסן (שמות י"ב, ו'), ולמחרת, ה -15 בניסן, מתחיל בלילה שלאחר הדמדומים על פי ההלכה היהודית. מכאן נובע כי במדבר כ"ג, ג' עולה בקנה אחד עם יציאתם ממצרים בלילה. אם הדבר כך הירח המלא היה מאפשר את עזיבתם שתתרחש "לעיני כל מצרים". אם הפסוק מלמד כי היציאה התרחשה באור יום, אנו מקבלים סתירה לכאורה בין במדבר כ"ג פסוק ג' לבין דברים ט"ז, פסוק א'. אני מאמין שאפשר בקלות לפתור את הסתירה, ושהפסוקים אם הובנו כהלכה, מספרים סיפור אמין. מן הסתם נדרשו כמה שעות עד שהמסע הגדול ייאסף וייצא ממצרים: מכאן נובע כי למרות שהם החלו לצאת בלילה, כאשר אור היום האיר הם היו, עדיין "לעיני כל המצרים". מכאן שהסתירה לכאורה בין במדבר כ"ג פסוק ג' לבין דברים ט"ו, א' מתמוססת לאחר שיקול ראוי של העובדות. מכאן גם כי ההשפעה המצטברת של שמות י"ב, פסוק כ"ג, במדבר כ"ג פסוק ג' ודברים ט"ו פסוק ג' עשויה להיות, שבני ישראל יצאו למסעם בלילה, אך עדיין היו במצרים עם שחר. אם כך, או אם, כמובן, הם עזבו את מצרים לחלוטין בלילה, ירח מלא בליל ה -15 של ניסן הופך להיות הכרחי יותר; פרט לצורך לארוז ולאסוף את עדריהם ובקרם, הם היו צריכים להתמודד עם המצרים, לשאול מהם "כלי כסף וכלי זהב ושמלות". (שמות כ"ב פסוק ל"ה) וכמובן, שלושה מיליון אנשים עם כל מה שיש להם, נאלצו לעזוב את מצרים, והם בוודאי היו זקוקים לאור כדי לעשות זאת. דבר זה עושה את הירח החדש ב 15 ניסן לנחוץ ביותר, ואת העדות של חמשת חומשי התורה לאמינה יותר. הפרשנויות שהפעלתי כאן הן עקביות, לדעתי, עם המשפט הדרום אפריקאי על פרשנותם של טקסטים דוקומנטאריים: בפס"ד של סווארט נגד קייפ פבריקס 1 המשפט העליון של דרום אפריקה קבע אז, כי תהיה זו שגיאה להציג מילים כשלעצמן, אלא יש לראות את המלים בהקשר למסמך הנוגע בכללותו, פסיקה זו אושרה בבית המשפט העליון לערעורים פסק דין של קרן הפנסיה העירונית של נאטל כנגד עיריית אנדומני 2 ,וואליסגם הוא קבע כי מילים רבות יכולות לשאת כמה משמעויות שונות או גוונים של משמעות, ויש לנסות לברר את משמעותן בתמצית, מנותקות מהקשר הרחב של השימוש בהן, הוא תרגיל בלתי מועיל ". י
1 1979(1) SA 195 (A) 2 2012(4) SA 593(SCA) ,609B, 609D-F